1. המערערת הייתה הבעלים של סניף לממכר תשומות חקלאיות בישוב גני טל עד לפינוי גוש קטיף בשנת 2005. לאחר הפינוי, ביקשה המערערת שיוענק לה פיצוי פיננסי בעבור הסניף שפונה לפי חוק יישום תכנית ההתנתקות, התשס"ה-2005 (להלן: "
החוק"). לאחר שנתקבלו מספר החלטות על ידי המשיבה והועדה המיוחדת, ערערה המערערת עליהן בבית המשפט השלום בירושלים (כב' השופטת אנה שניידר) במסגרת תיק ו"ע 35954-09-11. ביום 31.12.12 נתן בית המשפט קמא את פסק דינו בתיק. דינו. המערערת, שלא השלימה עם פסק הדין, הגישה את הערעור שלפניי.
2. עיקר המחלוקת נסוב על אופן חישוב הפיצוי הפיננסי לפי סעיף 66 לחוק, הקובע כאמור:
"הפיצוי בשל סניף שהיה פעיל ביום הקובע, יחושב לפי שווי הנכסים של הסניף או לפי השווי הפיננסי של הסניף, לפי בחירת הזכאי, ולענין זה יחולו הוראות סעיף 64(ב); בחר הזכאי בפיצוי לפי השווי הפיננסי, יגיש למנהל דוחות כספיים מבוקרים על ידי רואה חשבון לגבי פעילות הסניף בתקופה הקובעת, ובלבד שהדוחות לגבי השנים שעד 2002 יתבססו על נתונים שבוקרו בידי רואה חשבון לפני היום הקובע; לא הוגשו דוחות כאמור להנחת דעתה של ועדת זכאות, יחושב הפיצוי בשל הסניף לפי שווי הנכסים שלו."
אופן החישוב של שווי הנכסים והשווי הפיננסי של העסק, מתבסס על הוראות התוספת השלישית לחוק, סעיף 9 לתוספת זו, קובע כדלקמן:
"הפיצוי לפי השווי הפיננסי יחושב על ידי הכפלת ממוצע הרווח התפעולי של העסק בתקופה הקובעת (בסעיף זה - הרווח התפעולי הממוצע), לאחר הפחתה של 30 אחוזים ממנו, במכפיל לעסק;
נוסחת חישוב הפיצוי היא כלהלן: שווי העסק = הרווח התפעולי הממוצע * 0.7 * המכפיל לעסק"
מרכיבי נוסחת הפיצוי, הרווח התפעולי הממוצע והמכפיל לעסק, מחושבים בהתאם לסעיפים 11 ו-12 לתוספת השלישית לחוק. במסגרת קביעת הרווח התפעולי הממוצע של העסק, יש לחשב את הוצאות העסק. ככלל, לסניף או לעסק עשויות להיות הוצאות ישירות (בעבור שירותים כמו שכר דירה, חשמל, מים וכו'), וכן הוצאות עקיפות (בגין הוצאות כלליות של העסק, התומכות בפעילות של כלל הסניפים). האופן שלפיו יש לחשב את ההוצאות העקיפות של הסניף, הוא שעומד בלב המחלוקת שבענייננו.
3. המשיבה קבעה בהחלטתה שיש לבצע את החישוב על פי
שיטת יחס המחזורים
, שיטה שבית המשפט קמא אימץ בפסק דינו. על פי שיטה זו, מחלקים את מחזור ההכנסות של הסניף במחזור ההכנסות של העסק כולו (להלן: "
יחס ההכנסות"). בהמשך, מכפילים את ההוצאות העקיפות של העסק ביחס ההכנסות. על פי שיטה זו מניחים כי יחס ההכנסות צריך להיות זהה ליחס ההוצאות, קרי בין כלל ההוצאות העקיפות של העסק לבין כלל ההוצאות העקיפות של הסניף.
4. מן העבר השני, סבורה המערערת שיש לערוך את החישוב לפי מפתח תמחיר המבוסס על פעילות,
שיטת ה-
Activity Based Costing
(להלן: "
שיטת ה-
ABC"). על פי שיטה זו, מחשבים את ההוצאות העקיפות (הכלליות) של הסניף לפי תשומות הניהול שהושקעו בפועל בסניף.
5. בנוסף, הצדדים חלוקים לגבי אופן קביעת חישוב הרווח התפעולי לפי סעיף 11 לתוספת השלישית בחוק, ובכלל זה האופן שבו יש להוסיף את עלות שכר הבעלים לפי סעיף 11(ב) לתוספת השלישית בחוק.
פסק דינו של בית משפט קמא
6. השאלה העיקרית שעמדה בפני בית משפט קמא היא האם שגתה המשיבה בהחלטות שנתנה בעניינה של המערערת. בית משפט קמא קבע שבמסגרת הערעור עליו לבדוק אם המשיבה פעלה בהתאם להוראות החוק ובהתאם לחומר שהונח בפניה. עוד קבע, כי היה ונושא מסוים לא הוסדר באופן מפורש או מלא בחוק, יש לבדוק אם ההחלטה שניתנה על ידי המשיבה, מתיישבת עם רוח החוק ונמצאת במתחם הסבירות, וזאת לנוכח מטרתו של החוק, שעיקרו, הענקת פיצוי ראוי והוגן בנסיבות המיוחדות של העניין.
7. בית משפט קמא הסביר כי במסגרת חישוב הפיצוי הפיננסי לסניף, קבע המחוקק מנגנון, המסתמך על דו"חות כספיים אשר בוקרו על ידי רואה חשבון. היות ובענייננו, המערערת הודתה שהנתונים, לעניין שיטת ה-ABC, לא נשאבו ישירות מהדו"חות הכספיים אלא מנתוני ההוצאות וההכנסות בשנים הרלוונטיות, קבע בית משפט קמא, שאין מקום להחליף דו"חות כספיים מבוקרים בכלים תמחיריים, הנתונים למניפולציות של העסק. עוד קבע, שהמשיבה פעלה בסבירות כשסירבה להתבסס על שיטת ה-ABC וכשבחרה לפעול לפי שיטת יחס המחזורים, שכן שיטה זו, הולמת, לדעת בית משפט קמא את דרישות החוק. כמו כן, התייחס בית משפט קמא לעובדה שהמערערת עצמה לא הייתה עקבית לגבי אופן ייחוס ההוצאות העקיפות, וקבע כי היא פעלה בדרך הנוחה לה.
8. לעניין ייחוס ההוצאות הישירות, ואי הכללת חובות אבודים ופרסום, קבע בית משפט קמא שמדובר בטענות חדשות שהועלו בשלב מאוחר מאוד, ודחה טענות אלו לגופן.
9. אשר לעלות שכר הבעלים, בית משפט קמא קבע שמטרת המנגנון הקבוע בסעיף 11(ב) לתוספת השלישית לחוק הוא לתקן עיוות שנוצר בקביעת הרווח התפעולי בשל משיכות יתר של שכר על ידי הבעלים. לדעת בית משפט קמא, כשמדובר בפיצוי בגין סניף, התיקון צריך להתבצע ביחס לרווח התפעולי של הסניף המפוצה וביחס לעלות שכר הבעלים ביחס לאותו הסניף, שאם לא כן, יאבד המנגנון את משמעותו. בנסיבות אלה, קבע בית משפט קמא שהמשיבה פעלה נכון ובהתאם להוראות סעיף 11(ב)(1) לתוספת השלישית לחוק, כשהוסיפה לרווח התפעולי את הסכום היחסי של עלות שכר הבעלים, ולא את כלל ההוצאות של שכר הבעלים. כמו כן, קבע בית משפט קמא שהמשיבה פעלה נכון כשהמליצה לוועדה המיוחדת, שאותה יחסיות תתבצע גם בשלב ההפחתה של עלות השכר הנורמטיבית וזאת בהתאם לסעיף 11(ב)(2) לתוספת השלישית לחוק.
תמצית טענות המערערת
10. לטענת המערערת, שגה בית משפט קמא כשסבר שאינו מוסמך להתערב בהחלטת המשיבה, וכשלא פירש את החוק בעצמו. לדידה, דחיית טענותיה על ידי בית משפט קמא בנימוק הסבירות, הייתה מנוגדת לדין ולפסיקה, ובעשותו כן, העביר למעשה בית משפט קמא את סמכותו לפרש את החוק למשיבה. לדעתה, קביעה זו הפוכה למגמת המחוקק, הנוטה להרחיב את סמכויותיו של בית המשפט בתיקים הנוגעים ליישום תוכנית ההתנתקות. לאור האמור, המערערת סבורה שבמקרה זה היה על בית משפט קמא לבדוק את ההחלטה לגופה ולא להסתפק בקביעה שהיא נמצאת במתחם הסבירות, שכן לו רצה המחוקק להגביל את סמכות התערבותו של בית המשפט, הרי שהוא היה מציין זאת במפורש.
11. אשר לדו"חות הכספיים, המערערת סבורה שהמשיבה חרגה מסמכותה כשהתערבה בדו"חותיה הכספיים, שכן הדרך היחידה במסגרתה יכולה הייתה המשיבה להתערב בהם היא באמצעות סעיף 11(ב)(4) לתוספת השלישית לחוק, המאפשר התערבות בעריכת הדו"חות, אם אלו לא נערכו על פי כללי החשבונאות המקובלים. לדבריה, משאישרה המשיבה את דו"חותיה, ולא עשתה שימוש בסעיף זה, הרי שלא היה לה מקור סמכות להתערב בדו"חות אלו.
12. לטענת המערערת, שגה בית משפט קמא בהבנתו את הנתונים המקוריים, שכן מסד הנתונים עליו התבססו כל תחשיבי משרד רואה החשבון מטעם המשיבה נגזרו מאותו מסד הנתונים שבוקר, ושעמד בבסיס הדו"חות הכספיים של העסק בזמן אמת. לדבריה, השאלה היחידה שנותרה פתוחה הנה מהי שיטת המיון הנכונה לנתונים אלו, בהתחשב בתכליתו של החוק. כמו כן, בתחשיב הפיצוי מיום 13.6.11 מצוין, כי רואי החשבון מטעם המשיבה אישרו את שלמות הנתונים ואף המליצו על סמך נתונים אלו, לקבל את התוצאה הסופית.